הרצאה מרתקת שבה אנו יוצאים למסע של אימא שיום אחד קמה, מביטה בבן שלה, עלי, ולא מכירה אותו. קמה באמצע הלילה, מאופרת, לבושה במיטב בגדיה, מחכה לבעלה, לאבא שלי שיבוא...הולכת לשירותים ואז שוכחת לאן היא רצתה ללכת ועושה על עצמה את הצרכים.

בעולם בו אנו חיים יש משכנתא, חובות היומיום, שכל יום יש לו דרישות משלו. השגרה שבנית לאורך זמן שדואגת לשמור עליך, הבית שלך, הכרית שלך, הכורסא עליה אתה אוהב לשבת בסוף היום, החדר שהיה שלך...

יום אחד, רגע אחד, ביקור אחד...בו אתה רואה את אמא שלך בתקופת קורונה, עומדת עם מבט אובד, בגדים מוזנחים, ריח לא רגיל בבית, כל החלונות מוגפים...

יכולתי לסיים את האירוע הזה עם הרגשה רעה, להלקות את עצמי ולהמשיך בחיים שלי עד שאמא שלי תגווע לה ואז בהלוויה אני אצעק לשמיים כמה היא חסרה לי.

אני החלטתי לשנות את התסריט: עזבתי את הבית שלי ועברתי לגור עם אמא שלי בחדר של שניים על שלושה מטרים וכל רגע מהתפקיד שניתן לי "בן של אמא", נעשה באהבה.

ההרצאה מדברת על התהליך שאמא ואני עברנו במסע של מזעור הדמנציה וכמה שאהבה יכולה להשפיע ולשנות!